המציאות היא גמישה - השפעה ושכנוע

המציאות היא גמישה

 

לאוטובס מלא וצפוף עלה גבר עם שלושה ילדים קטנים.

הילדים השתוללו באוטובוס, רצו, צעקו, בכו והפריעו את שלוות הנוסעים האחרים.

הנוסעים נעצו מבטים זועמים בגבר, עד שפקעה סבלנותו של אחד מהם והוא פנה אל הגבר בבקשה שישלוט בילדיו, יקרא אותם לסדר וירגיע אותם.

״אני מצטער״ ענה הגבר, ״אבל אנחנו חוזרים עכשו מההלוויה של אמא שלהם, והם נסערים מאוד ולא כל-כך יכולים להכיל את סערת הרגשות הזו״.

אנחת רחמים בקעה מגרונם של כל הנוסעים, ועיניהם נמלאו מבטי רחמים. חלקם אף שלף ממתקים וסוכריות והציע לילדים המסכנים.

 

רגע… מה קרה כאן? למה השתנתה התנהגות הנוסעים? או יותר חשוב – למה השתנו המחשבות והרגשות של הנוסעים כלפי הילדים?

הרי העובדות בשטח לא השתנו. הילדים עדיין השתוללו, צעקו ובכו.

מה כן השתנה?

המסגרת.

ההקשר של ההתנהגות שלהם. וההקשר, במקרה זה, היה חשוב יותר.

Context (הקשר) חשוב לפעמים יותר מ-Content (התוכן).

בתורת ה-NLP אנחנו קוראים לזה ׳מסגור׳ (Framing), והמסגור קובע לרוב את התוכן, ויותר חשוב – את ההתייחסות של הצד השני לתוכן.

המסגרת היא תפיסת המציאות שלנו. המציאות היא לא קבועה וקשיחה (מפתיע?). המציאות היא גמישה.

כל אחד מאיתנו תופס את אותה המציאות בצורה שונה, שתלויה באמונות שלו, בחוויות העבר שלו, בערכים שלו.

כדי להשפיע על הצד השני, לשכנע אותו, או לשנות את דעתו – אנחנו צריכים קודם כל ״להיכנס״ לעולמו, למסגרת שלו, להבין אותה, וליצור לו מסגרת חלופית שתהיה מקובלת עליו. בתוך המסגרת החדשה ניצוק את התוכן שאנחנו רוצים להעביר.

כולנו מכירים את התופעה הזו:

כאשר קורה, חס וחלילה, פיגוע – אנחנו מיד שומעים את אנשי השמאל שמסבירים כי זו ההוכחה שדרכם – היא הצודקת והנכונה וחייבים ללכת בה כדי לפתור את הבעיה. ומנגד – אנשי הימין שאומרים כי הפיגוע הזה הוא הוא ההוכחה שהם הצודקים – וחייבים לפעול בדרכם שלהם. כל צד משוכנע שהמציאות (אותה המציאות) מוכיחה דווקא את צדקתו שלו.

אז מי צודק?

זה תלוי כבר במסגרת שלנו, כלומר בערכים, באמונות ובחוויות שלנו.

אז איך משנים או משפיעים על דעתו של מישהו? משנים באופן תת-מודע את המסגרת הנוכחית שלו.

קובעים מסגרת שמתאימה לשינוי הרצוי. מסגרת של הסכמה, או אמון, או ביטחון, או וודאות, או מקצועיות, וכו׳… לפי השינוי שאנחנו רוצים לחולל, ולאחר השינוי הרבה יותר קל לצד השני להסכים איתנו ולקבל את דעתנו.

לקבלת טיפים ומידע בנושא השפעה ושכנוע, הכנס פרטיך בטופס:


 

לא רוצה לשכנע

אני לא רוצה לשכנע אותך

לפני ימים מספר פרסמתי מספר פוסטים בפייסבוק ושאלתי את חברי שאלות על השפעה ושכנוע.

מעבר לתשובות הרלוונטיות, היו תגובות רבות שהתייחסו לנושא ההשפעה והשכנוע כולו כדבר כוחני, לא ראוי. כמניפולציה שהם העדיפו להימנע ממנה.

מסתבר שחלקנו ״לא רוצים לשכנע״.

אבל הם עושים את זה. יום יום ושעה שעה. אפילו בלי שהם מודעים לכך.

מסתבר שלכל תקשורת שלנו עם מישהו אחר יש פוטנציאל השפעה. הרי בכל פעם שאנחנו מתקשרים עם מישהו ומעבירים לו מסר מסוים – אנחנו רוצים שהוא יקלוט, ואפילו יאמץ, את המסר (לא רק כשאנחנו מוכרים מוצר ללקוח – אלא גם כשאנחנו מציעים לחבר ללכת לסרט, מציעים לאשה לצאת לחופשה או מבקשים מהילד לסיים את שיעורי הבית).

לכל מרכיב בתקשורת שלנו יש השפעה האם ואיך הצד השני יקלוט את המסר ובעיקר – האם ואיך הוא יחליט לקבל אותו. זה יהיה תלוי (גם, אבל לא רק) בקצב הדיבור שלנו, במילים שנבחר, בצורה בה נבנה את המשפטים שנגיד, בתנועות היידים שלנו, ביציבה שלנו – ואפילו במה נלבש.

למעשה, אנחנו משדרים במספר ערוצים במקביל, בו-זמנית, אבל את כל תשומת הלב אנחנו משקיעים בעיקר בערוץ המילולי (מה אנחנו אומרים), ומזניחים את המרכיבים בשאר הערוצים.

הבעיה מתחילה כאשר המרכיבים הנ״ל עלולים לעבוד נגדנו. תארו לכם מצב בו אנחנו מנסים להעביר מסר מסוים לחבר – אבל תנועות הידיים שלנו או סוג המשפטים שבחרנו משדר לתת המודע שלו את המסר ההפוך…

זה כמו להגיד למישהו (או מישהי) ״אני אוהב אותך״, אבל בו זמנית לשדר לו באופן בלתי מילולי את ההיפך…

למעשה – זה הבסיס לכל המקרים שאנחנו מכנים ״חוסר תקשרות״. בכל פעם שנדמה לנו שהסברנו היטב את עמדתנו אבל הצד השני – משום מה – לא מבין, או מסרב לקבל את דעתנו הכל-כך נכונה – יכול להיות שמעבר למסרים שרצינו להעביר, העברנו מסרים אחרים, ואפילו הפוכים, שגרמו לצד השני לא להאמין לנו, לא לסמוך עלינו, או אפילו רק להרגיש ״לא בנוח״ עם הדברים שאמרנו.

אז אם ממילא אנחנו משדרים בעוד ערוצים (אנחנו לא יכולים להימנע מזה…) – מדוע לא ללמוד לשלוט גם בערוצים הנוספים האלה.

מדוע לא לשלוט – לא רק במה המסר, אלא גם באיך לשדר אותו נכון – בכל ערוצי השידור שלנו.

ותחשבו על זה…

לקבלת טיפים ומידע בנושא השפעה ושכנוע, הכנס פרטיך בטופס: